Content area
בעשורים האחרונים, התפרסמו מחקרים רבים שעסקו בחיבור שבין פסיכולוגיה ויהדות בצורות שונות. חלקם עסקו בהיבט הסוציולוגי- תרבותי ובחנו את האופן בה הזהות הדתית משפיעה על עבודת המטפל ועל התמודדות עם הפרעות נפשיות )וייל, 1990; ונה-רהט, 2022; שמעוני, תשנ"ח(. מחקרים אחרים עסקו בפן התיאורטי. רבים חקרו את שיטתו של פרופ' מרדכי רוטנברג בתחום הפסיכולוגיה היהודית )אליאב, תשע"ד ; פכלר, 2011 ( ואת החיבור שבין חסידות לפסיכולוגיה )ברוש, 1999; כהנא, 2004(. קיים מחקר העוסק בשיטתו של הרב יצחק גינזבורג ובתפיסת המטפלים שלמדו את תורתו )שפירא, 2019(. במחקרים אלה חסרה התייחסות לאופן בו מטפלים אשר למדו פסיכולוגיה יהודית מממשים את השיטה הפסיכולוגית היהודית בתהליך הטיפולי. מחקר זה מבקש להשלים פער זה ולהתחקות אחר תפיסת התהליך והפרקטיקה הטיפולית אצל מטפלים הבאים מתוך הפסיכולוגיה היהודית. במחקר זה התמקדתי במטפלים אשר למדו במכון אבולעפיה לפסיכותרפיה יהודית אינטגרטיבית. שיטתו של ד"ר אבולעפיה נחקרת לראשונה בתזה זו.
המחקר הינו מחקר איכותני במסגרתו רואיינו 15 מטפלים , 8 גברים ו7- נשים, בטווח גילאים רחב הנע בין 27 ל- .56 המרואיינים נמצאים בשנים שונות בטווח הלימודים במכון אבולעפיה, מכאלה שסיימו לפני 7 שנים את הלימודים ומאז מטפלים ועד כאלה שנמצאים בשנה השנייה ללימודים וכבר מטפלים. המידע נאסף באמצעות ראיון חצי מובנה הכולל שלושה חלקים: פרופיל אישי, התפיסות בבסיס תאוריית הפסיכולוגיה היהודית והשפעת הפסיכולוגיה היהודית על הפרקטיקה הטיפולית. ניתוח הנתונים נעשה באמצעות הקשבה לדברי המרואיינים ולנרטיב שהם מביאים והוא מבקש לחשוף תמות מרכזיות שיעזרו להעניק הסברים לתופעות שעולות בשדה המחקר.
השאלות בבסיס מחקר זה הן: מהי פסיכולוגיה יהודית לפי תפיסות המטפלים? מהן תפיסות המטפלים ביחס לחיבור שבין פסיכולוגיה ויהדות? כיצד באה לידי ביטוי התיאוריה בתחום הפסיכולוגיה יהודית בפרקטיקת הטיפול? כיצד המטפלים מתארים את תפקידם? מה הפרקטיקות הטיפוליות שהמטפלים עושים בהן שימוש?
הממצאים העלו חמש תמות מרכזיות: הראשונה - המקום האישי- תמה זו מציגה את הרקע והניסיון של המטפלים, את המניעים לבחירתם ואת חווית הלימודים במכון. היא משקפת את המאפיינים של המטפלים ואת האקלים בה צומחת הפסיכולוגיה היהודית. ממצאים מרכזיים בתמה זו הם הניסיון המגוון ממנו מגיעים המטפלים והמאפיינים של חווית תכנית הלימודים שכוללת בתוכה: התנסות ופרקטיקה, חיבור לרוחניות, תחושה של חוסר רצינות ביחס לאלמנטים מסוימים במסגרת הלימודים וקושי של הבנה והסברה ביחס למושגים שמביא ד"ר אבולעפיה. התמה השניה עוסקת בתאוריה מאחורי המושג של פסיכולוגיה יהודית. היא כוללת בתוכה תפיסות ומושגי יסוד העומדות מאחורי אופן הטיפול. הממצאים הבולטים העולים ממנה עוזרים להבין מה כוללת בתוכה הפסיכולוגיה היהודית: אמון במטופל, אמונה בכך שיש תיקון ושכל הפרעה נובעת משורש טוב, אינטגרציה וחיבור אל הגוף.
בנוסף ניתן לראות בממצאים את ההבנה שהפסיכולוגיה היהודית לוקחת מתוך תאוריות אחרות ומשלבת ביניהם ואת הקושי להגדיר מה הופך טיפול או מטפל ליהודי. תת התמה העוסקת במושגי יסוד מצביעה על חוסר של חיבור למושגים הקבליים המתארים את השיטה, למעט מושג המחלק את המח למח ימין שהוא חוויתי וציורי ולמח שמאל שהוא החלק החושב והרציונלי. התמה השלישית מצביעה על היחס שבין פסיכולוגיה יהודית לתאוריות פסיכולוגיות רווחות. מתוך התמה עולה תמונה של השקה עם תאוריות וכלים רבים אחרים. הממצאים מראים שמטפלים בפסיכולוגיה יהודית לוקחים מתוך שיטות טיפול ותאוריות אחרות ומתאימים אותם לטיפול בצורה כזו שתתאים לתפיסתם היהודית. התמה הרביעית עוסקת באופן בו התאוריות שנידונו בתמה השניה והיהדות בכלל משפיעות על תפיסת התהליך הטיפולי בקרב המטפלים. הממצאים מעידים על תחושה של שותפות עם אלוהים המשפיעה על תפיסת התפקיד של המטפל כשליח ומעניקה למטפל את האמון ביכולתו לסייע למטופל ולראות את התהליך הטיפולי במבט של תקווה ואופטימיות. התמה החמישית מתחקה אחר הפרקטיקות הטיפוליות בהם משתמשים המטפלים וכיצד הם מושפעים מהיהדות. ממצאים משמעותיים בתמה מספרים על: הנכחה של אלוהים כמשאב, שימוש בכלי טיפול של גוף-נפש וחיבור לגוף כאקט שיש בו גאולה וקדושה ותפיסה אינטגרטיבית במובן רחב כתפיסה מהותית ביהדות.